שושנה הימן.

“פסלי העץ של שושנה הימן מראשית שנות החמישים, שגובהם נע בין 50 ל-60 ס”מ, מאשרים ברית בין אדם לטבע. “נערה עם יונה” ו”נער עם אייל” הם רק המקרים המפורשים יותר של פסלים האומרים הרמוניה בין אדם לאדם ובין אדם לטבע. “נער ונערה”, “אב ובנו”, “אישה הרה” וכו’, בכל אלה יש ארוטיות היולית, פיסול “כפרי” לא מעט, שביסודו ראשוניות האומרת צמיחה. זהו הקשר העקיף של הימן של אותם ימים לראשוניות וצמיחה של החברה הישראלית בראשית עצמאותה. האטימות, המאסיביות, המראה הפרימיטיבי, עיצוב הכפות וכל השאר הפכו עתה לאסטתיקה האופיינית של הימן. מקומיות כוחנית, גם כאשר האישה שבפסל נראית אוקיאנית כלשהי. כך נולדה שושנה הימן כפסלת עצמאית ובעלת מסר אישי עז וברור. פרס-דיזינגוף מטעם מוזיאון תל אביב, שהוענק לה ב-1951 בעבור פסלה “נערה”, סימן אישור לעצמה הפיסולית החדשה שנתגלתה בארץ.”
גדעון עפרת, 1986