שושנה הימן.

הפסלת שושנה היימן שחזרה זה לא כבר מסיפוזיון-הפיסול ביוגוסלוביה (שם הקימה פסל שיש, שניים וחצי מטר גובהו), – מציגה עכשיו כשלושים עבודות בגלריה “דוגית”, – עשרים פסלים ועשרה רישומים. הפסלים כאן עושיים עץ – מהאגוני, אלון ואגוז – ומידותיהם בדרך כלל קטנות; יש כמה וכמה פסלים מצטרפים לקבוצה ומהווים קומפוזיציה על נושא מסויים.
כבכל עבודותיה, מגלה שושנה גם כאן את החוש האסתיטי המפותח מאוד שלה, את בליטתה הטובה במלאכת הפיסול ואת ידה המאומנת היטב בעיבוד העץ – החומר האהוב עליה, עמו מתנהל הדו-שיח מתוך הבנה הדדית. הפסלת השכילה להתאים להפליא את מיני העץ למיני הדמויות שמגלמים פסליה. את מירקמי העץ השונים לצורות הפלסטיות המיוחדות, ואת הגוגים והמעברים הדקים שלפני הגושים – לניואנסים בהלך-הרוח ובאטמוספירה שמקרינים הפסלים.
יש כאן כמה “ראשים” יפים מאוד – צורתם ביצה חלקה ובמקומות שבהם אתה מצפה לעיניים, לאף ולפה, מרמזים על מציאותם ציורים-הסיבים של החומר העצי, – פעמים אפילו נדמה לך שהראש מחייך חיוך קצת אירוני בזווית-פה אחת מורמת.
כמה מן הפסלים הורכבו על גבי מסגרות ברזל שחור, והם תלויים על פני הקירות; כזה הוא, למשל, הפסל המכונה “אוהבים”, והוא בעצם קומפוזיציה של שני פסלים שלכל אחד מהם מסגרת-ברזל משלו, – עירום אישה, האחד, והשני – ראש גבר. פסל תלוי הוא גם “אם וילד” בתנוחה בלתי-קונבנציונאלית: עירום-אישה, בעצם כמעט-טורסו (אין לה זרועות) ומאחורי העורף, אלכסון, תלוי הילד שזרועותיו פשוטות למעלה. תלוי כאן – ללא מסגרת – גם ה”מלאך צונח” הדיקורטיבי מאוג שעור-העץ השחום שלו ממורק חלק-חלק ומפיץ חום בברקו המעומעם – ממש כיתר פסלי-העץ המוצגים כאן.