שושנה הימן.

“הנוכחות הפיזית, עבה, עמודית, של העץ החטוב והחלק, חושני, פרימיטיבי ומיתי, שאיפיינה את הפיסול בשנות ה-80, נשללה על ידי ציור חללי, ציור בשחור לבן, ובמימדים העולים על גודלו הממוצע של הפיסול… הם שלילה מסויימת של אותה נאו-כנעניות של שנות ה-80. יש כאן פנייה לכיוון אחר, יש כאן קצה חד וחדש.
תפניות או שלילות, ככל שהן חדות, נשענות על ציר משותף, או פינה.”
מיכאל סגן-כהן, 1992
“החל משנות התשעים פיתחה הימן מוטיב חדש, יוצא דופן מבחינת האיקונוגרפיה הטיפוסית לה: דימוי טכנולוגי, מתכתי ואפרורי, של טיל לירח או טיל תקיפה צבאי. ייתכן שמלחמת המפרץ הראשונה, שפרצה בפברואר 1991, נתנה השראה ל”מתקפת הטילים” בעבודתה, תקופה שהצמיחה סגנון גרנדיוזי, שתבע לעצמו פורמאטים גדולים וניירות עבים וחזקים. ”
טלי תמיר, 2012