שושנה הימן.

“את רודי להמן פוגשת שושנה הימן בהיותה נערה בת עשר, העולה ארצה מגרמניה ב1933 ומתגוררת עם משפחתה בבת-גלים. רודי להמן והדוויג גרוסמן הם שכנים, ובביתם מבקרת הנערה.
אך בטרם תהפוך לתלמידה רשמית של הפסל, מגיעה הבחורה בת ה16 ללמוד ב”בצלאל החדש”. לצדה לומדים אז במוסד רות שלוס, דן הופנר, יוסי שטרן ואחרים. רבים מהם יכוננו לימים את דור תש”ח של אמנות ישראל. אך שושנה הימן אינה מוצאת סיפוק במוסד. התלמידה, אשר כבר כילדה התפעמה במוזיאון האנתרופולוגי בברלין מהפיסול הפרימיטיבי, חשה שדרכה מוליכה לכיוון אחר. היא נעשית תלמידתו של רודי להמן, וכאן היא נשארת ארבע שנים תמימות, בין סוף 1941 לתחילת 1946. כבר עתה ברור לה ייעודה כפסלת, אף כי היא גם מתחילה ליצור חיתוכי-עץ. תכונת העבודה הגושית המאסיבית ניכרת כבר בשלב היולי זה. בכל אופן, בזכות פסלי גבס קטנים מקבל אותה להמן, ומעתה – היא תעזור לו בבקרים לפסל פסלי עץ קטנטנים, ואילו אחר-הצהריים תהיה תלמידה לכל דבר. כך ארבע שנים, יום יום, שמונה שעות מדי יום.”

גדעון עפרת, 1986