שושנה הימן.

שושנה הימן ידועה לנו כפסלת, ולפעמים אפשר היה לראות גם רישומים בשחור לבן, שהיו כעין הכנה לפיסול שלה. שכן היה בהם מהפורמות הפיסוליות, מהנפחים והבנין של הפסל. בתערוכתה הנוכחית אנו רואים את שושנה הימן עוסקת גם בצבע. אפשר שהגדרתה זו אינה מדוייקת ביותר, מפני שהיא אינה עוסקת בצבע במובנו הצרוף, אלא מחברת צורות נייר שונות, המודפסות וצבועות כבר, בעלות אותיות שונות. היא מחברת אותן על מרובע או מלבן, זאת אומרת, היא מחברת דברים מן המוכן, ולכן אין לה מגע ישיר עם צבע, אבל היא צריכה לארג את הצבעוניות של חיבורים אלה. ובכן, אם שושנה הימן עוסקת בשילוב חומרים זרים כפיסות נייר, יוכל אולי הקורא להעלות בדמיונו את העבודות של “הפופ-ארט”, שכבר דברנו עליו ברשימות הקודמות, אבל ביסודו של דבר, אין כמעט כל צד משותף בין הפופ ארט ובין העבודות של שושנה הימן, שכן הפופ ארט הוא ביטוי של ביום יומי, מבוצע בתנופה, ויש בו החיוניות, השובבות של התקופה, אולי אפילו של ההיפיט, הביטניקים ועוד. ואילו שושנה הימן ניגשת במלאכתה מתוך הרגשה של תקופת סוף ימי הביניים והתחלת הרינסנס. יש בעבודותיה משהו מן סוריאליסטי, שיש בו מהמשטר החריף. הוא משרה על עבודותיה אוירה עתיקה על ידי העברת לאכה מבריקה עליהן, ומורגשת חומרה רבה. היא מציגה עם תבליטים, הבנויים ממראות. מראות אלה נמצאים במסגרות, הבנויות אחת מאחורי חברתה על ידי כך שהיא מוסיפה למבנה זה צילומים. צילומים אלה נראים בבת- אחת בצורות שונות, היוצרות שלמות מסויימת.