שושנה הימן.

זוהי תערוכה מפתיעה ומיוחדת במינה, שאינה דומה לכל אירוע אמנותי אחר, וגם לא לפסליה של שושנה היימן, או לרישומיה, או לציוריה; לשושנה היימן יש אישיות אמנותית כפולה, כפי שמגלה תצוגה זו. הפיסול שלה גלוי, מוחלט, דקורטיבי, תמציתי. הקולאג’ים האלה מורכבים, סבוכים, רב-צדדיים, רב משמעותיים, מסתוריים, ופה ושם – דחוסים. האמנית גוזרת את הדמויות מכתבי-עת, מרפרודוקציות ומגלויות; היא משתמשת בספר קסמים עתיק כתוב עברית ובכתבי-יד מאגיים; היא משתמשת בתצלומי חיתוכי-עץ גוטיים, הגדות של פסח מימי הביניים,כתבי-יד מעוטרים, פסלים בודו-סיניים, פסלים מצריים, – וורדים פשוטים, כנראה מדפי קטלוג של וורדים. עיניים (גם עין שלישית על המצח), שלדים, גולגלות, עץ-חיים, שערי שמיים, סיוטי גיהינום. כל אלה מתלכדים לעולם של חלומות, סיוטים, חזיונות ונבואות, מהם על הקע מלחמת ששת הימים. זה הוא עולם קסום, מרתק, שופע פרטים ופרטי פרטים, מקורי בתכלית. מבחינה טכנית נוצר רושם שתמונה אחידה על-ידי כך שהאמנית מכסה את הקולאג’ בשכבה עבה של חומר הברקה. המבנים של שושנה היימן נעשו בהשראה דומה, אך מרשימים הרבה פחות.