שושנה הימן.

ברשימתנו הקודמת במדור זה עמדנו בעיקר על ההישגים והחידושים באדריכלות הפנימית של אניות “צים” החדשות “ישראל” ו”ציון”, שהפליגו למסע-הבכורה בקו הטראנס אטלנטי חיפה- ניו יורק. מתוך דברי ההסבר שניתנו ע”י מר יחיאלי מהנהלת החברה וע”י מר מנספלד בשם האדריכלים נודע לנו, כי בדי הריפוד, חלקי העץ והמתכת, הריהוט וכלי הציור הושגו והוכנו בחו”ל לפי תכניות מפורטות ומאות שרטוטים ותרשימים, שעובדו בארץ בידי האדריכלים ועוזריהם. מהתוצרת האמנותית, שהוכנה בשלמות בארץ, ראוי לציין את שטיחי “משכית” הנאים המקשטים את האולמות הראשיים ואת תאי הנוסעים. האדריכלים שטיפלו בכך סבורים, כי יש בארץ בדי ריפוד , שאינם נופלים באיכותם וביופיים מהבדים מתוצרת אירופה. הם מקווים, כי באניות החדשות, שתיבנינה בזמן הקרוב (“תיאודור הרצל” ו”אחותה”, שממה לא נקבע עדיין ושנועדו לקווי הים התיכון) תהיה אפשרות לנצל בדים וחומרים אחרים מתוצרת הארץ וכבר הושגה הסכמת השלטונות הגרמניים להזמין את החומרים הללו בישראל ולשלם עבורם במארקים מכספי השילומים.

מעשה חלוצי שהוכתר בהצלחה

הנהלת “צים”, צוות האדריכלים והאמנים ובעלי המלאכה שעזרו על ידם ראויים לברכה ולשבח על המחשבה והמאמצים שהושקעו בסידורי הפנים ובקישוטים האמנותיים של שתי האניות. ספק הוא אם יש עוד אניות-פאר בעולם אף בציי-המסחר של מדינות עשירות ומתקדמות, שבהן ניתנו מעשי האומנות ומלאכת מחשבת בשפע כזה, בטעם כה רב ובאמצעים מצומצמים כל כך (הכוונה, כמובן, לאניות נוסעים ומשא שקיבולן דומה , ולא לספינות טיול של מיליונרים בעלי אספים אמנותיים עשירים!). לאחר שראינו מה שראינו נקל לשער מה צורה הייתה לאניותינו החדשות בלי מעשי האמנות הללו.

אדריכלות הפנים באניות “ישראל” ו”ציון|, הוא הישג חלוצי המוסיף כבוד למדינתנו הצעירה בשטח שעודנו חדש בשבילנו. עלינו לקבוע בסיפוק, כי בדרך כלל השיגו הארדיכלים כלים והאמנים את מבוקשם-יצירת אוירה אסתטית נעימה, תרבותית ברמתה. מודרנית בתפיסתה וישראלית ברוחה ובצביונה. אווירה העשויה להנעים את ימי הנסיעה בים ולהרחיב את דעתו של הנוסע הישראלי, של התייר הזר וקודם כל של העולה החדש ושל התייר היהודי.

האולמות הראשיים וקישוטיהם

כידוע, מהווה כל אנייה חלק מהטריטוריה שך המדינה. אשר את דגלה היא מניפה. הנוסע באנייה “ישראל” או “ציו” שרוי לא רק בצל הדגל הישראלי, אלא גם באווירתה התרבותית של ישראל. דבר זה הושג לא רק ע”י הסגנון הכללי של אדריכלות- הפנים, אלא קודם כל ע”י הקדשת האולמות הראשיים לנושאים מיוחדים הקשורים בעבר ובהווה של עמנו. אלה פרטי הקישוטים האמנותיים שנעשו באולמות הראשיים של האנייה “ציון”: “אולם ירושלים” מכיל תמונת קיר בצבעי טאמפארה על גבי לוחות עץ עם רקע זהב המזכיר ציורי איקונין וכן שלושה שולחנות העשויים מעשה פסיפס המתארים את תולדות ירושלים ודמויות מהתנ”ך. עבודות אלו הן מעשי ידיו של אמן הפסיפס פרלי כלציג. באותו אולם מרגוע תלוי ציור מופשט של בצלאל שץ. בחדר הקריאה והכתיבה הסמוך לאולם הנ”ל מודגמת התפתחות הכתב העברי במשך הדורות ומוצגים ספרי אומנות חדשים שיצאו בארץ. באגף השני מאחורי ה”באר” תצלום מוגדל ממפה עתיקה של ארץ ישראל. “מצודת החשמונאים” הוא אולם הבנוי בחצי גורן עגולה, שבמרכזו חלון ראוה המכיל כלי חרס ישראליים (עתיקות שנרכשו ע”י החברה) ועל קירותיו- העתקים מרצפת בית הכנסת העתיק בבית אלפא. והעתקים מוגדלים של שקלים וכן תצלום ענקי של שרידי בית הכנסת בכפר נחום. (המוצגים הוכנו ע”י פלציג וגלי).”פונדק הורה” המשמש אולם ריקודים קושט בשטיח קיר מתוצרת משכיתף לפי ציור אבסטראכטי של ז’אן דויד. גם “בית הכנסת” הקטן קושט ע”י ז’אן דויד, שלפי ציורו הוכן בגרמניה קיר זכוכית העשוי מעשה וויטראז’ (זכוכית צבעונית). צייר זה הציב כאן 2 פסלים אבסטראקטיים, גבר ואישה ולידה פמוט- לזכר חללי השואה. את “אולם יונה” המשמש באר נוסף קישטה זהרה שץ בציור מחומרים שונים דחוסים בין שני לוחות חומר פלסטי שקוף המתאר את פרשת יונה הנביא. אולם האוכל קושט בעיטור קיר מופשט מאת בצלאל שץ העשוי מתכת וחומרים פלסטיים ובסדרת ציורים על גבי לוחות עץ מאת פרלי פלציג. באולם הכניסה סידרת פיתוחי עץ מודבקים כתבליט על הקירות הם תארים עולים מארצות שונות. קישוט זה נעשה בידי הפסלת שושנה היימן.

הערות ומסקנות כלליות

עם כל התפעלותנו מהרושם הכללי שעושה האנייה “ציון” על סידורי הפנים שלה וקישוטיה האמנותיים ודווקא בגלל הצלחתו הכללית של הניסיון לשילוב מעשי אומנות באדריכלות הפנים- הצלחה הראויה לשמש דוגמה למופת לארדיכלותנו “היבשתית”- אין אנו בני חורין להתעלם מאי אלו ליקויים שאפשר לתקנם בעתיד.

1. בדרך כלל, הושגה רמה גבוהה בחלוקת החלל והתאמתו הפונקציונאלית, וכן בתכניות הריהוט, השימוש בחומרים שונים, מערכת התאורה, צירוף הצבעים וכו’ אם כי פה ושם מורגש עומס של קישוט יתר.
2. ב”מצודת החשמונאים”, בחדר הכתיבה, באולם הכניסה ובחיבורו הארכיטקטוני לאולם ירושלים באמצעות דלתות הזכוכית הושגה שלמות מכל הבחינות.
3. בית הכנסת הוא החלק הפחות מוצלח באנייה כולה: ריהוטו הכבד מצמצם עוד יותר את החלל הקטן. אפיו הכללי כבית תפילה אינו ברור ואופיו היהודי המסורתי מטושטש עוד יותר. אדרבה, בקיר הוויטראז’ שולבו משום מה צורות קישוט המזכירות את הסגנון הגותי או אף סמלים נוצריים, כגון מגדל המזכיר כנסיה או צורת העין. קשה לראות בשתי הדמויות האבסטרכטיות זכר לחללי השואה וספק הוא אם ישלימו נוסעים שומרי מסורת עם הצבת מעשי פיסול כאלה במקום תפילתם. ופליאה היא בעינינו, שחברי המועצה המייעצת באה משתתף מומחה גדול לאומנות יהודית דתית, סמכו ידיהם על קישוטים אלה.
4. שולחנות הפסיפס של פרלי פלציג באולם “ירושלים” ותעתיקי הציורים מבית אלפא עשויים כיד הכשרתו הטובה בענף זה. מה שאין כן בציור הקיר שלו הנראה כמיניאטורה מופרדת בהגדרתה ובציוריו באולם האוכל, שאינם מוסיפים לקישוט האולם ושבמקומם אפשר יהיה, למשל, להציג תמונות רגילות של אמנים שונים. והוא הדיו בציורו הקטן של ב. שץ באולם ירושלים. ב. שץ הצליח יותר בקישוטו הגדול באולם האוכל.
5. הקישוט של זהרה שץ יפה מאד מבחינה טכנית, אך רצוי לנצל אופקים מעניינים אלה לקישוט קיר מונומנטלי יותר. והוא הדיו בקישוטיה של שושנה היימן המתאימה לחדר הילדים יותר מציורו המופשט של ז’אן דויד, שגם שטיח הקיר שלו אינו עושה רושם רב.
6. כדי להימנע משגירת סגנון ומהליקויים הנ”ל, שמקורם בשיטת יחידים “המומחים לכל דבר” רצוי לגוון או להחליף כפעם בפעם את קבוצות האמנים ולנצל כל אחד מהם באותו ענף שבו הוא מצטיין. בדרך זו תינתן אפשרות הוגנת לכל אמן המוכשר לקישוט ארכיטקטוני לגלות את כוחו המיוחד. לאור הנסיון שיושג ע”י “ברירה טבעית” יתגבש לימיו האדריכלים צוות אמנים גדול ומגוון למדי שאפשר לנצלו בצורה יעילה לצרכים השונים של אדריכלות הפנים.
7. מלבד הקישוטים הקבועים רצוי לייחד אולם מתאים לתערוכות מתחלפות של אמנות ומלאכת מחשבת מובחרה, שמוצגיהם יעמדו גם למחירה לנוסעים ולתיירים בעלי טעם שאינם מסתפקים ב”מזכרות” הסטנדרטיות. ובדר”כ, נראה, כי בשילוב מעשי אומנות ואדריכלות פנים באיניה כבבניין ציבורי יש להימנע מטשטוש התחומים בין קישוטים זעירים ובין אומנות מונומנטלית המשתלבת באדריכלות באופן אורגני. אין להפריז בניסויים האבסטרקטיים ברוח “האיומים” השונים והעיקר-יש לנצל כל אמן בענף שבו הוא שולט או מצטיין במיוחד. רק אז נגיע לאותה יצירה קולקטיבית ולשילוב האמניות ברוח הרנסנס, שעליה עמד האדריכל מנספלר בפגישה עם מבקרי האמנות.

23.03.1956