שושנה הימן.

תערוכת חיתוכי-עץ של שושנה היימן היא הזדמנות טובה (לאלה שטרם ביקרו שם) לבקר ולהכיר את הסטודיו כרמל בחיפה (שדרות ווג’ווד 3). למעשה אין זו גאלריה לתערוכות אלא בי”מ לספרים קטן. אך יש למצוא שם, בין היתר, מבחר מצויין של ספרי אמנות, בעיקר צרפתיים ושווייציים ומבחר גדול של גלויות רפרודוקציות. יש בסטויו כמות מסויימת של עבודות מצוינות בגראפיקה מודרנית והן מוצגות בקביעות בתערוכות קטנות. פינה אחת סודרה במיוחד בשביל התאבים להסתכל בעבודות אלה (כסא-נוח, אור טוב, מאפרה ולוח תצוגה) ויש בה הסדר המיוחד לתצוגת ההדפסים. על חלק מהקיר קבועים לוחות רשת שעליהם מודבקות התמונות במהדקים קטנים.
החובב יכול לשבת לפני הלוחות ולסובבם להנאתו, במעלעל דפי-ספר, ובדרך זו לראות את ההדפסים בלי לנגוע בהם בלי ללכלך או לקפל את הנייר. בתערוכות קודמות הציגו פלקטים של פיקאסו, ליטוגרפיות של ציירים איטלקיים בני זמננו, ועתה מוצגים חתיכוי-עץ של שושנה היימן.
מיטב חיתוכי-העץ של שושנה היימן מעידים על כך שהיא פסלת. יש בהם משהו איתן, מרובע, מעובה; נראים הם כאילו נחרתו מתוך העץ עד שיביעו את הקווים הכללים ביותר של מושג מסויים ותו לא. למעשה נראות תמונות אלה לעומת םסליה של שושנה היימן, כרישומי צייר לעומת תמונות-שמן שלו. כלומר כנסיונות הקודמים להמחשתה המלאה של אידיאה, אשר למען השלמות צריך הפסל לפסל אותה בתוך גוש-העץ הכבד ולא לרמז עליה על פני משטח הנייר הרך והגמיש.

כפי שניתן לצפות, כל ההדפסים הללו מגלפים דמויות. למעשה, המוצלחים ביותר הם אלה העוסקים רק בדמויות, כי בהם אנו מוצאים מן הרעננות, המתיחות והחוסן של האמנות הנסיונית יש בהם משהו ארצי ועקשני מאוד, עם איזו תמימות וישירות ילדותית. כאשר אין שושנה היימן מגלפת דמויות ילדים הריהי מביאה לפנינו אנשים בעלי פנים רחבים והבעה מוזרה של ילד רציני. מבניהם ופרצופיהם עשויים להעלות על דעתנו את דיקן-עצמו הקדום של פיקאסו. משמעותם לעולם סוציאלית, והם מביעים זעם שחבר יחד עם אהבה ורחמים אל החלשים והנדכאים. ואולם משמעות זו עושה רושם חזק יותר כאשר בטויה מובהק ומעודן יותר. חיתוכי העץ הם חזקים במידה שקוויהם ברורים יותר. כאשר הקווים האלה הם פשוטים ובלתי מופרעים, אנו חשים באינטנסיביותם. ועם זאת יש אשר שושנה היימן נוטה לכלוט את דמויותיה במסגרות מבהירות על רקע מבהיר. ועם כי דבר זה עשוי לפרש אותם פירוש “ספרותי”, הריהו משווה להם אופי קצת דקוראטיבי. ודבר זה עול להסתיים בתמונות שמשמעתן תאבד בתוך המשחק הסתמי והמקוטע של צורות גיאומטריות, דבר שאין האמנות מצטיינת בו. שושנה היימן מצטיינת בעיקר בגילוף הדמות המוצאת את בטויה בתוך גוש העץ.

25.05.1956