שושנה הימן.

… היא יצרה את פסל הנוף של האופק האדום, שהוא אולי פסגה ביצירתה וסינתזה עמוקה של סך כל פרקיה: שני גזעים גדולים ניצבים בטסעיות כמעט בלתי מעובדת, מוצלבים בראשם על-ידי להב-עץ אדום ואפקי. האפק האדום הזה הוא גם להב-גרזן מטאפורי הניחת על הפיגורה המופשטת, בה בשעה שהפסלים הם צלבים נוטפי-דם. ברמת הפשטה גבוהה מתמיד מתמצתת שושנה הימן את פסלי הקרבן שלה, שהפכו לנוף ישראלי תובע דם.  …

בעבודותיה מהשנה האחרונה חל מפנה נוסף ונכנס היסוד האופקי, ההצטלבות בין אופקי ואנכי. נוסף גם הצבע האדום וענפים קשורים באגדים צבועים לבן. בתקופה זו ניכרת ההתלבטות בין עבודות מורכבות, רבות פרטים, המשתרעות לרוחב ובצמוד לקרקע כמו ב”גבול” ו”הצטלבות”, לבין הצמצום, התנופה האלכסונית והאיזון הזהיר: בין גזעי-העץ הפשוטים לבין הלוחות המעובדים החודרים אליהם ב”אופק אדום”- אחת העבודות המרשימות בתערוכה.