שושנה הימן.

לעיסוק במוות ובמתים יש ייצוג נוסף בעבודתה של שושנה הימן, וגם הוא יוצר הכלאה בין דימוי ארכאולוגי להקשר אקטואלי: דימוי הגוף החנוט. כמי שהארכאולוגיה הייתה חלק בלתי נפרד מחייה – הן כבת-זוגו של הארכאולוג חוקר המדבר פסח בר-אדון הן כמקור השראה פנימי – היו המתים העטופים בתכריכים וחנוטים בתחבושות לדימוי בסיסי באינוונטר הדימויים שלה. שפת ההירוגליפים האישית שפיתחה הימן הבדילה בין חנוטים חרוטיים שפניהם כלפי מעלה והם מייצגים דמויות ארכיטיפיות כלליות, לבין גוף חנוט שפניו מופנות כלפי מטה והוא מייצג מת או חלל מלחמה. על אלה נוסף סמל העד הנוכח: ראשים ללא גוף שמבטם נטול העיניים מופנה לכיוון ההתרחשות המרכזית.