שושנה הימן.

בציורים שציירה ב1971 בצבעוניות מדברית יבשה הם נופי-מדבר, איל, תן, דמויות גולגולותיות ובני זוג. אהרון מגד כתב מאוחר יותר על הציורים הללו שיש בהם משום עמידה מול גורל התובע, כמו אל קדום את קורבנותיו וגררם אל השאול.

רבים מציוריה של הימן משנות השבעים מאוכלסים באייקונים של החנוטים, לצד ציפורים צווחות ומפרפרות או לצדם של תנים מייללים. ההשלכה לעבר האקטואליה של המלחמה, המצביעה על נושא מוות והקינה, מרומזת על ידי התארוך (1974-1973) הן על ידי הצירוף של אביזרי קרב צבאיים. הראשים הגבריים מעידים על נוכחות של חיילים או לוחמים. בדומה לבת-דורה, הציירת רות שלוס, שכמוה נולדה בגרמניה ועלתה לארץ כנערה צעירה, שמרה הימן אמונים לרוח המוסרית המחייבת לנקוט עמדה. שלוס הביעה את מחאתה כנגד ההרס והמלחמה באמצעות ציור ריאליסטי ובלתי-מתפשר, והימן העדיפה לבחור בארכאולוגיזם סימבולי, אך שתיהן לא הניחו למציאות לעבור על פניהן בלא תגובה.