שושנה הימן.

הפיסול של שושנה היימן, משנות ה-80, טבול ברוח רישומי השנים הקודמות. הפיסול העכשווי נושא עמו תודעה “מצבתית” חריפה. היא חוזרת אל העץ הכבד, צובעת קטעים ממנו בתכלת, בלבן או בזהב ומניחה עליו אבנים, חלוקי-נחל שחורים, סלע בזלת, סלע צבוע תכלת, סלע עטוף בעור עזים. הצבעים פולחניים והנחת האבן מסמנת את מקום המוח…
כך כתב ד”ר גדעון עפרת בקטלוג לתערוכתה. בין הפסלים של שנות ה-80 כמה פסלי-עץ גדולים, אך הגדול ביותר הוא פסלה האחרון: גזעי-עץ הניצבים על שלוש רגליים, בחלקם העליון כמו שתי ידיים פשוטות, והאבן מונחת באמצע – מעין “ראש”. לדברי גדעון עפרת: תחושת ה”כס” שהוא כס-מלכות, אך גם כס פרעוני של קבורה ונצח… יש שהפיגורה נכנעת לכס, יש שגוש עץ מתכנס לו אל האדמה והאבנים מעליו, ואז האפקט הוא זה של מצבה טהורה… כל אלה הם החיים-המתים או המתים-החיים…
שושנה היימן עלתה ארצה מגרמניה בשנת 1933 עם הוריה ואחותה. לאחר גמר לימודיה בשנת 1939-1941 בבית-הספר “בצלאל” בירושלים, פגשה את הפסל רודי להמן, שהרבה לפסל בעץ, אצלו למדה משנת 1941 – 1946. וכך נעשתה גם היא “מכורה” לעץ.
פסלים כמו אלה של שושנה עומדים בנוף הפתוח חשופים לשמש, לרוחות, ולגשמים. העץ נסדק. אך לדברי שושנה הסדקים הם כמו הקמטים בפני אדם זקן, המשווים לו הדר, הם יוצרים משחק צללים, ובכל שעות היום, או עם שינויי מזג האוויר, יש בפסל-העץ יופי מיוחד, העץ כאילו חי ונושם.
שושנה הגיעה ל”קלת אפיקים” לקראת התערוכה הראשונה שלה, בשנת 1951 וזכתה בפרס דיזנגוף לפיסול ומוזיאון תל-אביב רכש אחד מפסליה: אישה צועדת. בשנת 1952 הציגה את פסלי-העץ, רישומים וציורים בבית האמנים בירושלים ומאז היא קשורה ל”קלת אפיקים” ואל סיומה פינסקי, שהוא כבר 60 שנה חבר קיבוץ אפיקים, ו-30 מתוכן הוא מנהל המנסרה במפעל. הוא אשר יעץ לה ועמד לצדה תמיד בעידוד והבנה.
סיומה שימש בכותל מערבי לאמני הפיסול בעץ. שושנה מספרת, שכבר בפגישה הראשונה עם סיומה ידעה שלא רק עצותיו המקצועיות חשובת לה; יחסו המבין, הקולגיאלי, הופך אותו לשותף ליצירות האמנות.
שושנה היימן גילפה בשנת 1063 ביוגוסלביה בסימפוזיון בין-לאומי לפיסול ב-Torma Viva פסל גדול בשם “אב ובן”, “אבן ובן” הניצב שם עד היום בפארק. אך עבודותיה בתקופה האחרונה שונות בתכלית השינוי. פסלה החדש הוא מעין מתקן בעל ארבע רגליים, אשר צורתו מזכירה כיסא, שושנה קוראת לו: מזבח כפרות.
עמי שביט, האחראי למוזיאון הפתוח של תפן באזור התעשייה של “עיר הוורדים” הציע לה לגלף פסל גדול למוזיאון. היא חיפשה גזע עץ, הגדול ביותר שאפשר למצוא, וכמובן הגיעה אל סיומה, ל”קלת אפיקים”. כאן מצאה גזע ענק שגובהו 3.5 מ’, קוטרו מטר ומשקלו כשתי טונות.
שושנה נוסעת שלוש-ארבע פעמים בשבוע במסלול עין-הוד-אפיקם, עובדת בחצר המפעל ומגלפת באותו עץ.
סיומה מסתובב סביב גזע העץ והפסלת. הוא מרגיש מתי זקוקים שניהם למלה טובה, לייעוץ, למנוף כדי לסובב את הענק ההולך ומקבל צורה: מבנה בעל ארבע רגליים, שיעמוד על גבעה בתוך נוף מקסים ושושנה חולמה להוסיף לו עוד שני מבנים דומים.
את “מזבח הכפרה” נוכל לראות בתערוכת פיסולי העץ של שושנה היימן אשר תיפתח ב-24 במאי באוניברסיטת חיפה.