שושנה הימן.

לאחר תערוכת יחיד מסכמת ב-1958 בבית האמנים בירושלים ועם המעבר לרמת גן (מעבר שיש בו בוודאי מחווית השינוי הכללי יותר), מתחילים להתגלות פסלי העץ הפיגוראטיביים-מופשטים של שושנה הימן. עתה גם תתגלה מודולריות ביחס בין המבנים (המתרכבים זה בזה) ואף שילוב של מבנה מתכת רשתי המשולב בפסל העץ. חלק מהפסלים תלויים עתה על קיר ומצביעים על המפנה של הפסלת לקראת אווריריות וקלילות יתר. רשת הברזל דקה ואוורירית והיא מנתקת את הפסל מהאדמה. ההרכבה של גוף על גוף אף היא פוגעת במאסיביות. אך יותר מכל עושה הפסלת צעד משמעותי כשהיא קוטעת את כפות הידיים וכפות הרגליים מפסליה. הללו, שיוגדלו בעבר והעצימו את המאסיביות של הפיגורות, נשללות עכשיו כליל ומחייבות פחות השרשה בקרקע של הדמויות המפוסלות

הפסלים עשויים כולם עץ — מרביתם מהגוני — כשמשטחיהם החיצוניים מוחלקים בקפידה רבה ומבריקים. נושאי הפיסול הם בעיקר דמויות ,אך יש ומתמזג בהם יסוד של דמיון, כפסל מלאך עם כנפיים.

הצורות מסוגננות עד־כדי קרבה לצורות־יסוד גיאומטריות, וניכרת היטב המגמה להכללה צורנית, כשהמתיחות הפיסולית בה מושגת אך ורק באמצעות גושים ונפחים. יסוד־החלל כמעט ואינו מופיע כאן, דבר המקנה לפסלים הקטנים תחושה קלה של סרבול. בדרך־כלל מעידים פסלים אלה על טעם אישי מעודן, אך עם־זאת קשה להשתחרר מן ההרגשה, כי חסרים כאן ההעזה והחיפושים האיטיים אתר פתרונות פיסוליים חדשים.

בפיסולה של שושנה היימן בולט מאוד האספקט הדקוראטיבי-סאלוני – אם כי יתכן מאוד שכוונותיה היו אחרות למדי. הפסלים עשויים בצורות נפחיות, מעובדים היטב, מוחלקים בקפדנות ומגוונים בצבעי עץ. האסכולה אליה משתייכת שושנה היימן – הן מבחינת לימודיה אצל הפסל רודי להמן, והן מבחינת ייצוגה המושלם של אסכולה זו ביצירותיו של הפסל ברנקוסי – שואפת למסור את “הצורה הטהורה”, לאחר שזו הופשטה מכל המקריות והאיפיון האינדיבידואלה – מעין “המהות הצורנית” של האובייקט המשמש נשוא לפסל.

שושנה גם כאן את החוש האסתיטי המפותח מאוד שלה, את בליטתה הטובה במלאכת הפיסול ואת ידה המאומנת היטב בעיבוד העץ – החומר האהוב עליה, עמו מתנהל הדו-שיח מתוך הבנה הדדית. הפסלת השכילה להתאים להפליא את מיני העץ למיני הדמויות שמגלמים פסליה. את מירקמי העץ השונים לצורות הפלסטיות המיוחדות, ואת הגוגים והמעברים הדקים שלפני הגושים – לניואנסים בהלך-הרוח ובאטמוספירה שמקרינים הפסלים.
כמה מן הפסלים הורכבו על גבי מסגרות ברזל שחור, והם תלויים על פני הקירות.