חוה מחותן.

“גשר הברזל אותו מותחת חוה מחותן בתערוכת ״מצב 88״ הנו בעל מיפתח רחב מאד. יסודותיו הונחו עת בתערוכות קודמות בעשור האחתן והוא הלך ונבנה, נידבך אחרי נידבך, במגוון של צבעים וצורות המהווים שפה אמנותית. שפה זו פשטה ולבשה צורה אך היוותה כלי ביטוי עיקרי בתערוכותיה של חווה מחותן.
״אחת השפות הלא־מילוליות המשותפות לבני האדם היא שפת הפיסול״ התבטאה האמנית בעבר. השפה אמנם משותפת אך נוגעת באינטימיות רבה יותר בלוקאלי מאשר כאוניברסלי.
חוה מחותן היא בהחלט אמנית מעורבת הבוחנת את המהות הקיומית, אנושית וסביבתית, בעת רגיעה ובעיתות משבר. בשלב מסוים נוצרת הפנמה ופורצת היצירה.
מראשית העשור האחרון, אחרי עשרים וחמש שנות העדרות חוזר הדימוי האנושי ליצירתה. הקשר מהפיגורטיבי המרומז לכיוון הברור הנו תהלp דינמי, שבו מתחילים לבצבץ, מתוך גושי החומר הגולמי, רמזים המורים כי בגוף האדם מדובר.
‘״כשרואים את הגופה בתכריכים קולטים את הסופיות, את חוסר האונים של התגובה, את הלם החידלון. הגופה מונחת עטופה והרגליים שמוטות להן. אותן הרגליים שהיוו את עמודי הבנין — קרסו תחתן, המראה הקשה חזה החזיר אותי לפיגורטיבי״ – אמרה חוה מחותן.
ממיצב למיצב ומתערוכה לתערוכה צבר תהליך זה תנופה.

ב״הר סדום 84״ נראו שורות של שקים מוטלים בחפירות ישירות על פני האדמה. בעבודה סביבתית זו בעלת הגישה הקונספוטואלית, נוצר מתח אמנותי כתוצאה מהעובדה, שניתן היה להכיר בשקים המוטלים רמזים נושאי מטענים כבדי משקע ומשקל שאינם זרים לעיניט).
בעבודה שנקראה ״שדה״ הונחו בולי עץ מטסרים על משטח בד־ברזנט ירוק המוקף בחלקו שקי חול. אלמנטים צבאיים אלה שויכו למערכת קונוטציות של מלחמות, קרבות ותוצאותיהן. האפקט המרומז היה קשה, הדיוק השיטתי שאיפיין את הנחת השקים בסדום פינה מקומו ל״חוסר סדר מוגדר״ על פני משטח הברזנט.
הסדר ״הושב על כט״ בעבודה ״שולחן״ בה הורמו בולי העץ על גבי שולחן מכוסה מפת בד אדומה. הפסלים סודרו במרחק שווה ובשורה ישרה כשהפעם הוסיפה האמנית רמזים לפתרון תעלומת זיהויים. היא עטפה אותם בבד תכריכים, עופרת רקועה ופיסות בד טבולות מבס. הרצועות הוכט בכוונה כתחבושות.
שפתה של חוה מחותן, המשתמשת לעיתים תכופות במטפורה זו, עברה גילגול נוסף וב״מצב 87״ נפגש הצופה במערכת סמלים מוכרת. בולי עץ, על ענפיהם המנוסרים והצבועים אדום הושכבו על מיטות בית חולים חלודות בחדר עירום מואר באור חריף.
בתחום ההתנסות האנושית וגם בשפה האמנותית פיסולית, קשה להתייחס לאלמנטים אלה בשיוויון נפש. החינוך, המסורת והרקע מהם שואב הצופה מובילים למסקנה שאין זו קבוצה מקרית של עצים.
במייצבים שהוזכרו עד עתה נחשף התהליך של רמיזות ברורות יותר ויותר לכיוון הפיגורטיבי וזאת מבלי להזניח את הגישה הקונספטואלית לחפצים ולאירגונם בחלל. למותר לציין כי בכל אותן עבודות היו העצמים דוממים וחסרי חיים.
בתערוכה הנוכחית מסתמן חידוש והוא הזדקפות הצורות. האופקי הופך להיות ניצב וקורא תגר על סביבתו.
ניצב וקורא תגר על סביבתו. שיטי בולט זה הוא המשכיות והחרפת תהליך המעבר לדמות. שוב אין אלה בולי עץ מקריים אלא דמויות אדם. ניתן להבחין בטורסו.
האמנית משתמשת כאן בחומרים מוכרים לה בדרך חדשה. הדמויות עשויות גבס ומוצבות על גבי סטטיב שחור. פרטי הגוף נעלמים ומונעים שיוך אינדיבידואלי. פיותיהם סגורים וניטלה מהם יכולת ההבעה. האיברים היחידים הניתנים לזיהוי הם העיניים והאף. הנטיה לכיוון הפיגורטיבי מתחזקת בעזרת העוצמה שמעניקה חוה לעיניים למרות צבען הלא טבעי – אדום.
הצורה המלאה והנפחית היתה עד כה ממאפייני עבודותיה של חוה מחותן, גושית תלת מימדית ונתנת למישוש. בתערוכה שלפנינו סילואטות שחורות, מעין צללים דו ממדיים על גבי כן שחור. אלמנט הסילואטות מרמז על רוחניות ושקיפות חדשה בעבודתה. בעזרת פתרון טכני מרתק מעניקה חוה מחותן נפח לדמויות הדו־מימדיות. חיוניות הדמויות מתבטאת גם כאן בעיניים. הפעם צהובות ופעורות לרווחה.
טור הדמויות השחורות מצטרף לקהל הצופים האילמים הטטלים חלק באירוע המתרחש על הבמה, צופים בו בלי יכולת להשתתף אלא רק להתבוע, לתעד ולחוות.
על הבמה נשמר הקשר בין המייצב הנוכחי לקודמיו.
בולי העץ המנוסרים והצבועים, בהם השתמשה האמנית ב״מצב 87״, מוטלים על אותו בד ברזנט ירוק ששימש כרקע בעבודה ״שדה״. שני האלמנטים הללו נכרכו ובאו יחדיו בתערוכה הנוכחית, ומהווים קשר בין ההמשכיות לחידוש.
תבליטים העשויים מישטחי גומי שחור ועליהן פיגורות לבנות היק כלי הבעה חדש לחווה מחותן ודרך אמנותית בלתי מקובלת עליה עד כה.
דמויות אנושיות במלואן מופיעות לראשונה מאז החזרה לפיגורטיבי ב״מצב 88״. הן נראות מנותקות מן המציאות, חסרות קרקע, ללא אופק או קו רקיע שישמש כנקודת ציון.
אלמנט מרומז נוסף בו התמידה חוה מחותן בעקביות הוא תהליך ניתוק הצורות מן האדמה, תחילה על גבי משטח ברזנט, אחריו על משטח מורם — שולחן. השולחן הפך לסידרת מיטות בתי־חולים ב״מצב 87״.
חוה מחותן השתמשה כאן במיטות ברזל חלודות “רדי מייד” שעליהן הושכבו בולי עץ מנוסרים וצבועים באדום. אלמנט הניתוק בא לידי ביטוי ב״מצב 88״, בבסיס מתכתי עליו מונחות הפרוטומות השחורות והלבנות.
במקביל מסתמנת חזרה למישטח הברזנט ב״מצב 88״ ובכך נסגר המעגל.
נשאלת השאלה: מדוע אמנית שעבודותיה הקודמות היו מעוגנות באדמה ושאבו את כוחן מתוכה, מוצאת צורך ליצור ניתוק וריחוק מאותו מקור?
אותה תפיסה מקבלת חיזוק נוסף בגשר הברזל ב״מצב 88״. הגשר הוא סימבול רב חשיבות ובאחד מגילגוליו אצל חוה מחותן ניתן לזהות אותו ככן המנתק את המגע הישיר בין הטורסו ובין האדמה. מיתוס הגשר באמונה היהודית הוא בעל משמעות בחזון הגאולה וזכורים גשר הברזל שעליו יעברו אומות העולם וגשר הנייר שעליו יעברו בני ישראל. גשר הברזל אמור להתמוטט בעוד גשר הנייר יחזיק מעמד. מוכרת גם הגישה החסידית כי ״כל העולם כולו גשר צר מאד״* פיסול הינו סוג אמנות המתבקש להיות ניצפה מכל הזויות האפשריות. כאלמנט ארכיטקטוני במייצב, מאפשר הגשר מבט עילי על ההתרחשות ומעניק פרספקטיבה חדשה לצופים.
״הפיסול הוא מדיום סטטי לחלוטין. כדי להחיותה יש צורך לקיים מתח מתמיד בעבודה. אחת האפשרויות היא הקונטרסט״, צוטטה חוה מחותן בעבר. הניגודים מושגים בדרכים מגוונות: טקסטורה וצבע, חלק ומחוספס, חד ומשויף, עגול מול מרובע, כהה ובהיר, שחור לעומת לבן, אדום כמנוגד לסביבה, ורטיקאלי והוריזונטלי ושילוב חומרים שונים ומפתיעים.
הצבעים בעבודותיה, אדום שחור ולבן, הם בעלי מטענים חריפים ושולטים גם ב״מצב 88״. במספר צבע בעל חשיבות רבה בעיניים. נקודות זעירות בחלל כה גדול שבכדי להבליטן משתמשת האמנית באדום זוהר על גבי הלבן, ובצהוב כקונטרסט לשחור.
איכויות ניגודיות ניכרות גם בגישתה לחומר.
״ביטויה הוא ישיר ובלתי אמצעי ויש בו מן הראשוניות והקמאיות המזכירות את יצירות העמים הפרימיטיביים. ללא נסיונות של הפגנת חוכמנות היא חוטבת את יציתתיה בפשטות ללא כל כחל ושרק, כמעט מבלי ללטש ולהסתיר את עקבות הגרזן. העץ, כלי ביטויה העיקרי זה שנים רבות, שומר ביצירותיה על צורתו המקורית של בול העץ. הוא חשוף וגלוי כאילו בעיבודו הגולמי. אין היא מאלצת אותו אלא יוצרת מתוכו״. (גס מירה פרידמן, מוזיאון ת״א, 1968).
בשנות ה־80 מקבל טיפול זה בחומר משנה תוקף. חוה נוטשת את העידון והגימור. החיספוס נהפך לערך בפני עצמו. אין כל נסיון לעדן ולהחליק את הגבס בצורתו הראשונית. בדמויות הברזל השחורות נחשפות הלחמות בלתי מהוקצעות.

התערוכה שלפנינו נבנתה במיוחד עבור מוזיאון הרצליה, והאמנית משתלטת בכח אישיותה ונוכחותה על כל נפח אולם התצוגה ומנצלת את החלל העומד לרשותה כך שכל זוית ופינה יקחו חלק באירוע.
ניתן לתפוס את המייצב כולו כפיסול בחלל בעוד הצופה הנע בין הדמויות נמצא בלב טקס קמאי וחווה אותו מכל היטליו והיבטיו כשותף וכחלק ממנו.
תהא הפרשנות לטקס אשר תהא, ברור הוא כי חוה מחותן בנתה תערוכה בעלת משמעויות נרחבות ועמוקות הרבה מעבר לכאבה וביטויה האישי.