חוה מחותן.

“חוה מחותן מציגה בתערוכה זו את סדרת עבודותיה על הנושא “מנחה”, נושא שהעסיקה רבות בשנים האחרונות ואשר בו היא מבקשת להמחיש חוויה ורעיון מופשט.
עבור חוה מחותן ל”מנחה” משמעות נרחבת ביותר, הכוללת בתוכה סולם גוונים ממתנה, תשורה, מתת ותרומה ועד הקדשה, התמסרות והקרבה. היא שואפת להביע בה את הרצון לתת ללא כל תמורה, שלא על מנת לקבל פרס, נתינה לשמה. זוהי מנחת האם לילדיה, האשה לגבר, והבנים להוריהם. כל מה שאדם נותן לחברו לעמו לארצו ולאלוהיו. אולם מנחתה של חוה מחותן, הפסלת-אשה, היא בראש ובראשונה מנחתה של האשה והאם. זוהי מתת האהבה, הלידה והחיים, התגלמות הפריון הקיום והיצירה. מימי קדם עיצב האדם בפסליו את אלון הפריון והאמהות ואת התגלמויותיהן המאוחרות, ולהן העלה תרומתו בתחינתו כי תענקנה לו מעשרן. חוה מחותן מציגה רעיון זה מנקודת ראותה של האשה המעניקה והנותנת. ואכן יצירתה היא כולה נשית. עצמתה וכוחה הם ביטוי לעצמת רגשותיה של האשה, כוח סבלה ועוז הקרבתה. יש בה מהארציות של האדמה הנותנת חיים, מחומריותה ומתחושת הפריון הטמון ואצור בה.
ביטויה הוא ישיר ובלתי אמצעי ויש בו מן הראשוניות והקמאיות המזכירות את יצירות העמים הפרימיטיבים. ללא נסיונות של הפגנת חכמנות היא חוטבת את יצירותיה בפשטות, ללא כל כחל ושרק, כמעט מבלי ללטש ולהסתיר את עקבות הגרזן. העץ, כלי ביטויה העיקרי זה שנים רבות, שומר ביצירותיה על צורתו המקורית של בול העץ. הוא חשוף וגלוי כאילו בעיבודו הגלמי, אין היא מאלצת אותו אלא יוצרת מתוכו ואתו.
היא בונה פסליה על ידי הרכבתם של בולי עץ, בשמרה על צורות היסוד של הגזע מבלי לפגוע בגידולו הטבעי. מיזוגם ועימותם מהווים את היצירה. כל אחד ממרכיבי הפסל שומר על ידי כך על ישות ושלמות בפני עצמה, שלה כוח ותנופה ותנועה מלאה שבו היא מתחילה ועמו היא באה לסיומה. בישותו העצמית ובאחדותו הפנימית יוצר כל יסוד התנגשות חריפה ביותר עם עמיתו. מתהווה על ידי כך מעין מאבק איתנים בין כוחות שווים, מנוגדים האחד למשנהו, שהנם עם זאת מאוחדים באיזון הסופי של היצירה כולה. האמנית אינה מחברת ממש את חלקי העץ, אלא כאילו מניחה אותם זה ליד זה, האחד על גבי השני, עם נקודות מגע בודדות בלבד ביניהם. אלה מהוות על ידי כך מוקדי מתח עז בין צורה אחת למשנה. גופי פסליה, שיש בהם תכונה אורגנית של גידול והמשכיות נגדעים בפתאומיות שרירותית כאילו, היוצרת אף היא מתח רב ועוצרת בעד הכוח הפנימי האצור בצורות מלהתפרץ החוצה. בדרך זו היא משרה על יצירתה הדוממת תחושה של דינמיות פוטנציאלית עצורה הקורנת ושופעת מתוך הגושים המונומנטליים של פסליה.
כל יצירתה כולה בנויה על עימותי ניגודים. – הישר מול הקמור; המאונך מול המאוזן; הגלמי והגס לעומת החלק מהמעובד; משטח אחיד מואר ליד מדגם תבליטי של צורות קטנות המהוות רכוז של צללים; העמדתן של צורות גדולות ופשוטות מול אחרות שהן קטנות ומסובכות יותר בעצובן; גושים סטאטיים ושלווים לעומת דינמיות ואי שקט; הגיאומטרי מול האורגאני; מעברים רכים של אורות המחליקים ונעים על פני משטחים קמורים, והנפסקים בעזות על ידי צללים עבים ושבר חריף במעבר מן האור לצל.
אם גם אין ביצירתה היום מאומה מהתיאורי והפיגורטיבי, היא בנויה צורות מעוגלות של חמוקי אברים הצומחים ומתחברים. היא עשויה מעין שרירים נושמים שאינם שייכים לכל אוצר זואומורפי מוכר וידוע, אולם יש להם חיים משלהם. החושנות הרבה שבעבודם משרה עליהם משהו מהאנושי. בעוש העץ הדומם והגלמי היא מפיחה רוח חיים ונוסכת בו כוח ודינמיות.
בכל יצירת אמנות יש משהו מן המנחה. האמן קורעה מישותו בהשאירו בה משהו מעצמו ומגיש אותה מתת לצופה. לא תמיד מתקבלת המנחה. אני מקוה שיצירתה של חוה מחותן תיצור רטט והד בלב הצופים, שתעשיר את נפשם משפעתה הצפונה בה, מחומה וממסירותה הקורנים ממנה, מכוחה ומעצמתה.
הריני מאחלת לה שמנחתה תרצה”