חוה מחותן.

“אם תפגשו בה לא תדעו כלל כי היא אמן. הופעתה החיצונית אינה מגלה את כשרונה, ואת עיסוקיה האמנותיים אין מבליטה בלבוש ובתסרוקת. חוה מחותן היא אישה צעירה שאינה נבדלת מכל אשה אחרת, למרות היותה אחת הפסלות החשובות בישראל.
עורה שזוף, גופה תמיר ועיניה הפקחיות ניבטות מבעד למשקפיים ומביעות ענווה. כך היא סובבת בימים אלה באולמי “ביתן הלנה רובנינשטיין” של מוזיאון תל אביב, חולפת בין עשרים ושמונה יצירות אמנות המפוסלות בעץ ובאבן, ורק אלה המכירים אותה אישית ניגשים אליה, לוחצים את ידה ומברכים על ההצלחה הרבה לה זוכה בתערוכתה. כאשר היא נתקפת במלל קילוסים ותשבוחות, עולה סומק קל בלחייה, והיא מנסה להתחמק מחברתו של המשבח ולשוב לאלמוניותה.

על האמנות, מפי האדם היוצר אותה
“אם תכתבו עלי תהיה זאת כתבה קצרה ובלתי מעניינת, מוטב שתכתבו על היצירות!” – הכריזה באוזנינו חוה מחותן, כאשר פגשנוה בין כתלי המוזיאון. קבלנו את תנאיה של האמנית והבטחנו להקדיש תחילה מקום ליצירתה.
ובכן, בתערוכה שבביתן הלנה רובינשטין מציגה חוה מחותן עשרים ושמונה יצירות, מהן פסלים מעץ ומאבן, ומהן תבליטים שונים. עבודה זאת משקפת את התפתחותה האמנותית של הפסלת במשך שלוש השנים האחרונות, ולהתפתחות זאת כיוון אחד – חיפוש דרך אל האמנות המופשטת.
חוה מחותן מצביעה על תבליט בעץ אשור, שגובהו מאה ושלושים ס”מ והוא מתאר שתי דמויות. “זוהי אחת מעבודותי שמלפני שלוש שנים” – אומרת חוה מחותן – “ואם תסתכלו בה היטב תגלו כל מיני פרטים שכיום שוב אינני מייחסת להם כל חשיבות”.
הסתכלנו היטב וראינו שני ראשים על פרטי הבעות פנים מחוטבים בעץ. מכאן הובילה אותנו חוה לפסל אחר, קטן יותר וחסר פרטים לחלוטין, ובכל זאת הביע הפסל את כל התכונות הנשיות המצטרפות יחד לאם ואישה. מכאן ניגשנו לפסל שלישי, חסר תוכן למראית עין, אך לאחר שביטאה שמו: “קין” ראינו לפנינו את התנועה הקלאסית של עובד אדמה המניף ידיו אל-על. “זהו פסל של תנועה, פסל מופשט!” – אמרה הפסלת ובצורה כזאת, על ידי הצגת שלשה מתוך עשרים ושמונה פסליה, הדגימה את הכוון האמנותי המדרבן אותה ביצירתה.

“המיוחד שבי – שאני גרה בבאר שבע”
סיימנו סיור קצר בתערוכה, הקשבנו לדברי הסברתה של הפסלת-יוצרת, ועתה נפנינו להכירה כאדם. על כך אמרה מיד: “על עצמי כמעט אין לי מה לספר. רצונכם לשאול שאלות, בבקשה..”.
מרגע שפגשנו בחוה מחותן גילה לנו מבטאה את מקום מוצאה: למרות שהעברית בפיה קולחת ללא כל קושי, הרי דרך היגויה מעידה על שפת אם אנגלית.
“אני ילידת ארה”ב” מאשרת חוה ומוסיפה: נולדתי שם ב1925, ולמדתי עד שנת 1946 באקדמיה לאמנויות של פילדלפיה.
בשנת 1946 הגיעה חוה מחותן לישראל והצטרפה לקיבוץ חצור. ארבע שנים חייתה בקבוץ ואחר עברה העירה. בספרה על כך מחייכת חוה. היא מצפה, כאילו, לתגובתנו. לאור הברק שניצת בעיניה אומרים אנו, ספק בשאלה ספק בקביעת עובדה, שאין לגביה כל פקפוק: “לתל אביב, לא כן”?
היא משיבה: “בתל אביב יכול כל אחד לחיות, אך אם רציתם משהו מיוחד, הרי המיוחד שבי הוא שאני גרה בבאר-שבע!”

הפעל פקיד וסוחב פסלים
אכן, ביתה של חוה מחותן בעיר האבות. כאן היא חיה יחד עם בני משפחתה: בעלה, ילדיה.
“האם גם לילדיך נטיות אמנותיות?” – אנו שואלים. “קשה לקבוע, הם עוד קטנים”, אומרת חוה ומוסיפה: “בעיניהם אם שהיא פסלת זה ממש כמו לגבי ילדים אחרים אם שהיא כתבנית על מכונת כתיבה, צורה מסוימת של עבודה ותו לא”.
על בעלה אומרת חוה: “הוא עובד בחברת החשמל ואינו מתעסק כלל באמנות”. ומיד מוסיפה ומתקנת את עצמה: “כלומר, מחוץ לעובדה שהוא מעודד אותי בעבודתי וסוחב הביתה אבנים כבדות ומן הבית פסלים מוגמרים לכל תערוכה בה אני משתתפת”.
ותערוכותיה של חוה מחותן רבות הן. נוסף לתערוכת יחיד שהציגה לפני ארבע שנים ב”מקרא סטודיו”, בתל אביב, נבחרות עבודותיה לתערוכות כלליות רבות ושונות של אמני ישראל.
לפני כשלוש שנים זכתה חוה במלגה מטעם קרן התרבות אמריקה-ישראל, ויצאה למסע למודים ממושך כדי ללמוד מה השיגו חבירה לאמנות בעולם הגדול. מסע זה עודד את האמנית, והוא שדירבן אותה, להוסיף ולחפש את הדרך הנאותה בעבודותיה המעניינות”.