חוה מחותן.

שדה
13 בולי עץ אשל (אורך: בערך 90 ס”מ; עובי 25-35 ס”מ), מעובדים בצורה גסה בגרזן או במפסלת תוך שמירה על זהותם ועל צורתם הטבעית. קצה אחד של בול העץ חתוך לרוחבו ; קצהו השני, לאורך קטע בן 30 ס”מ לערך, מצטמצם בהדרגה לכדי חצי עוביו המקורי. בולי העץ מונחים ללא כל סדר מוגדר ומבלי לנגוע האחד בשני על גבי יריעת ברזנט בצורת רבוע שאורך צלעותיו 4 מטר. 55 שקי חול (מידתם בערל 40X50X8 ס”מ) מונחים האחד על גבי השני (2-4 שקים לגובי) ויוצרים מעין חומה נמוכה הסוגרת את אחת מפינות יריעת הברזנט ומתמשכת לאורך אחת מצלעותיה. יריעת הברזנט ושקי החול הם בצבע חאקי-ירקרק.

שולחן
6 בולי עץ מונחים בשורה ישרה ובאותו אופן על גבי שולחן נמוך (240X80 ס”מ). השולחן מכוסה בבד אדום. בולי העץ (אלון ורוביניה) זהים בצורתם ובעיבודם לגזעים בעבודה הקודמת אך קטנים יותר (אורך: 45-40 ס”מ; רוחב: 20-25 ס”מ ).
חמישה מהם עטופים ביריעת עופרת רקועה. אחד ביריעת בד וגבס. שיטות העטיפה שונות: שכבת טלאים (2), יריעות שלמות (3, כולל יריעת הבד והגבס), רצועות או תחבושות המצטלבות על גבי חלקו העליון של בול העץ (1). יריעות העופרת כרוכות סביב הקצה הרחב של שנים מבולי העץ; בשאר נשאר קצה זה חשוף.

הר סדום 84
יצירה סביבתית אשר בוצעה במסגרת “אירוע הר סדום 1984” (מפגש אמנים בו השתתפו 10 אמנים העוסקים באמנות סביבתית, 20-18 במרץ, 1984) מיקומה של היצירה היה בקרבת ים המלח, בתוך אפיק ואדי שטוח מוקף גבעות ומצוקים נמוכים. מנקודת תצפית על גבי המצוק המערבי נראתה העבודה על רקע ים המלח והרי מואב. העבודה כללה 47 גומחות מלבניות שטוחות, חפורות בקרקע (מידת הגומחה 90X60 ס”מ בגובה פני הקרקע; העומק 25-20 ס”מ). האדמה אשר הוצעה מתוך כל גומחה הוכנסה אל תוך שק חול אשר הונחו לתוכו לצידה של הגומחה. הגומחות ושקי החול יצרו מבנה שתי וערב גיאומטרי אשר כלל שבע שורות לא מלאות ( רווחים של 100 ס”מ בין הגומחות, 80 ס”מ בין שורה אחת למשניה) שלא יצרו צורה גיאומטרית מוכרת. תזוזת הצל אשר הטילו השקים וקירות הגומחות הביאה במשך היום לשינוי הדרגתי באופייה הוויזואלי של העבודה. בסיומו של האירוע הוחזרה האדמה מן השקים אל הגומחות. העבודה תועדה במספר צילומים המראים אותה מכוונים, מרחקים וגבהים שונים.

הבעה
בתחילה מעוררות שלוש העבודות את התחושות, הבחנות ורגשות הצופה על גבי מישור הבעה הקשור בעיקר לאופיין האנתרופומורפי. אופי זה בא לידי ביטוי באלמנטים מעוררי פאתוס כבולי העץ הקצוצים המונחים על הקרקע בשדה.
צימצומה של ההבעה להקשר ייצוגי יחיד עלול לגרום להפחתת ערכה; המרחק בין הטרגי לסנטימנטלי כמוהו לעתים כחוט השערה. ערכה המתמשך של יצירת האמנות ניבחן ביכולתה הפוטנציאלית לפתוח או למשוך את תחושותינו לעבר תחום חוויה ומודעות רחב יותר. עבודותיה של חוה טבועות בחותם גישות ואסטרטגיות צורניות המחוללות רחבות אסתטית מעין זו. יש להדגיש שעבודותיה עדיין מרוכזות באנושי, ואין הן מאפשרות חוויה פורמלית טהורה. להפך, הן מבקשות את אותן שאלות הקשורות לניסיון להגדיר את מקומו של האדם בעולם. ראשית, מתקיים בעבודתה איזון עדין מתמיד בין תגובה סובייקטיבית לערכים אנתרופומורפיים ספציפיים לבין תפישה אסתטית אובייקטיבית יותר של יצירת האמנות. לכן חייבים בולי העץ לשמור על מתארם הטבעי- על עצמיותם ה’עצית’ כביכול- מבלי לתת משקל יתר לאופיים האילוסטרטיבי. קיומם כאובייקטים של בולי העץ בשולחן מקבל חיזוקו מעצם מידתם הקטנה ממידת אנוש, מעטיפות העופרת הרקועה (שהן כה מנוגדות לתכריכים של ממש), וכן מסידורם על גבי שולחן המאפשר את ייחודם ותפיחתם לבחינה או התבוננות אסתטית. ארך הגישה העקיפה של הצופה לשדה (המוכתבת על ידי חלל הגלריה) ותחושת ההיסגרות ומניעת הכניסה אל תוך היצירה הנוצרת על ידי ‘שדה’ הברזנט סותרים את ההזדהות עם קנה המידה האנושי השולט באלמנטים הנפרדים ביצירה זו. האופי הדימויי של הר סדום כפי שהוא בא לידי ביטוי בהתבוננות מקרוב ביצירה, מתחלף בהדרגה וככל שאנו מתרחקים ממנה בחווית בהירות ואירגון גיאומטרית אבסטרקטית המופעלת על הנוף. פתיחותן של היצירות נשמרת גם על ידי קיומם של מתח או איזון בין איכותיות ניגודיות או דואליות (מכיל- מוכל; פתיחות- סגירות; חוץ- פנים; צורה- חוסר צורה; דומות- שונות או אינדיבידואליות). ניגודים אלה מבטאים חווית מציאות רבת- פנים ודיאלקטית, המאזנת את הסובייקטיבי עם באובייקטיבי בתפישת התבנית הבלתי משתנה השולטת במציאות הפנימית והחיצונית כאחד, והנשמרת מעבר לפרטי הניסיון או החוויה האנושיים”