חוה מחותן.

עבודותיה של הפסלת הצעירה חוה מחותן ידועות אך מעט בין קהל באי-המוזיאונים שלנו. כי מאז עלתה ב1946 מארה”ב נחבאת לה חוה או בקיבוץ חצור (בו ישבה בארבע השנים הראשונות שלה בארץ) או בבאר-שבע (בה היא יושבת עד היום) – והיא מביאה את הפסלים הכבדים שלה העירה רק לעיתים נדירות בלבד. פה ושם זכינו לראות כמה מן היצירות שלה מפוזרות בתערוכות כלליות, ורק לפני ארבע שני כינסה לראשונה כמה מעבודותיה לתערוכת יחיד צנועה ב”מקרא-סטודיו”.
כבר אז עוררו הפסלים של חוה מחותן תשומת לב: היא אף זכתה במילגה מטעם קרן התרבות אמריקה-ישראל, שאיפשרה לה סיור באנגליה, צרפת ובארצות הברית, שבו הכירה מקרוב ובמקור פסלים שידעה אותם רק לפי ריפרודוקציות.
עשרים ושמונה הפסלים והתבליטים המוצגים עתה בביתן רובינשטיין, תן אביב (אגב: הם משתלבים להפליא עם עבודותיו של ז’אן דוד המוצגות אף הן באותו מקום) הם מן העבודות שאותן יצרה חוה לאחר שובה מן המסע שלה. ניכרת התנופה הרבה והכוח היוצר שדחפו והמריצו את הפסלת בעבודתה. חיוניות ויצר מבע פשוט ובלתי מסובך מאפיינים את יצירתה. עם זאת ניכרות ביצירותיה השפעות שונות ורבגוניות, השפעות ממקורות רבים, בעלי סגנונות שונים המשתקפים לעתים בפסל אחד ויחיד.
ה“דמות היושבת” העשויה בזלת כולה גוש פלאסטי שופע כוח, הוא בוודאי מן העבודות הטובות כאן. ה”דמות היושבת” השניה, העשויה שיש, שופעת כוח מסתורי, מבעית. יפי הצורה הדיקורטיבית של “ראש הנערה” מתמזג עם ראשוניות פרימיטיבית.
החומר האהוב על הפסלת הוא העץ בצורותיו השונות. “הציפור” מארז היא בעלת הבעה עזה, אם כי צירוף רעיון ספרותי וצורה פרימיטיבית אינם עשויים ליצור שלמות. חוה גם מרבה ליצור קומפוזיציות בעץ, כגון “שתי דמויות” או “שלוש דמויות” או “מות עם חיה” ועוד – והיא יודעת לנצל את תכונותיו המיוחדות של החומר, ולהשתמש בהן לביצוע רעיונותיה.
התבליטים המוצגים כאן, ערכם על פי רוב דיקוראטיבי – וזאת כפי הנראה, גם כוונתם. “אם ובנה” אף מזכיר סמלים עתיקי-יומין בסטאטיות המאובנת כאילו. התבליט זעיר הממדים והעדין “גבר ואשה” (שיש) חורג מן האופי הכללי של העבודות המוצגות כאן: בעוד הללו מדגישות את הצורה הכבדה והפשוטה, שולט בתבליט הקטן הזה קו אלגאנטי, סנסטיבי – עצור ומאופק יותר.
בסך הכל יש לברך את חוה על שפע הכוח, המרץ והשקידה המוצאים ביטוי בתצוגה זו. אשר לסגון ול”כתב-יד” אישי – נראה, כי חוה נמצאת בדרך הנכונה בחיפושיה. אין ספק, כי שפת הביטוי הפרימטייבית, זו של השבטים האפריקניים, הולמת את מזגה של הפסלת, אולם ספק אם דרך עבודתם של פסלים מודרניים יותר, וביניהם מודרניים מאוד, משמשת לה השלמה רצויה. יהיה עליה עוד לחפש ולגשש, ולהרבות בהאזנה אל קולות פנימיים יותר מאשר לרעש הבא מן החוץ.