חוה מחותן.

בשנות השישים החלה הגברת מחותן לפסל ”פסלי מנחה”: ענפי עץ ערומים, מעורמים זה על זה, מושחלים האחד בתוך השני, ”מיזוגם ועימותם מהווה את היצירה”. כאשר נפרדו העצים אלה מאלה והוצבו בשורות או במעגלים, נקרא הפסל לא ”מנחה” אלא ”תהלוכה”.

אלה פסלים נאים ומשונים, אשר יש בהם ”מן הראשוניות והקמאיות של יצירות העמים הפרימיטיביים”, ”ללא ניסיונות של הפגנת חכמנות”. לראשונה – ואולי גם לאחרונה – לפנינו יצירות אבסטרקטיות במוצהר, שנבחנות אך ורק בערכים צורניים. הקורטורית מירה פרידמן, שכתבה לכבוד הצגתם ב”גלריה יפו העתיקה” ב1968 חיבור קצר, שוב מקדישה את עיקר מאמציה לביאור היבטים פורמליים בפסלים: ”הישר מול הקמור, המאונך מול המאוזן, הגלמי לעומת המעובד, החלק לעומת המצולל, הגיאומטרי מול האורגאני”.
לגבי ה”מנחה” שבכותרת, נראה שעיקר הכוונה היא להעניק ליצירות המופשטות גוון מיסטי ופולחני רך, נרמז, לפי מסורת בְרָנְקּוזִי. בעוד כעשור יכתוב צייר בשם גיל גולדפיין ש”עיקר מעייניה נתונים לקשרים שבין הפשטות האנתרופולוגית לבין הכוחות המאגיים הצפונים באובייקטים שבטיים-טקסיים”.