חוה מחותן.

פורסם בבקמ”ג, קריה למחקר גרעיני-נגב, כתב עת פנימי
גליון מ”ס 19-20, ספטמבר-אוקטובר 1972, ע”מ 36.

“ביטויה של חוה מחותן הוא ישיר ובלתי אמצעי ויש בו מן הראשוניות והקמאיות המזכירות את יצירות העמים הפרימיטיביים. אין היא מאלצת את החומר אלא יוצרת מתוכו ואתו. היא בונה פסליה על ידי הרכבת יחידות, מיזוגן ועימותן מהווים את היצירה. כל אחד ממרכיבי הפסל שומר על ידי כך על ישות ושלמות בפני עצמה שלה כוח ותנופה ותנועה מלאה שבו היא מתחילה ועמו היא באה לסיומה. בישותו העצמית ובאחדותו הפנימית יוצר כל יסוד התנגשות חריפה ביותר עם עמיתו, מתהווה על ידי כך מעין מאבק איתנים בין כוחות שווים מנוגדים האחד למשנהו שהנם עם זאת מאוחדים באיזון הסופי של היצירה כלה. האמנות כאילו מניחה את חלקי הפסל זה ליד זה, האחד על גבי השני, עם נקודות מגע בודדות בלבד ביניהם. אלה מהוות על ידי כך מוקדי מתח עז בין צורה אחת למשנה. גופי פסליה שיש בהם תכונה אורגנית של גידול והמשכיות נגדעים בפתאומיות שרירותית כאילו, היוצרת אף היא מתח רק ועוצרת בעד הכוח הפנימי האצור בצורות מלהתפרץ החוצה. בדרך זו היא משרה על יצירתה הדוממת תחושה של דינמיות פוטנציאלית עצורה הקורנת ושופעת מתוך הגושים המונומנטליים של פסליה”